Search

מה אכפת לאדם שהעץ הוא ירוק

העץ הוא גבוה

העץ הוא ירוק

יפה הציפור

היא תעוף להרחוק

אם תעוף הציפור

מה אכפת לו, לעץ?

מה אכפת לציפור

שהעץ הוא ירוק

(חנוך לוין ) השיר הזה מזקק, בעיניי, את תכלית הפעילות שלנו בבר קיימא, או בנימה קצת פחות מליצית - את תמצית התהיות שעולות אצל כל אדם ששומע עלינו לראשונה. הרי במעט השנים שחלפו מאז שנולדנו, השמש ממשיכה לזרוח מחדש בכל בוקר, עונות השנה באות והולכות כהרגלן, וכל האפשרויות שחלמנו עליהן כילדים פרושות לפנינו גם היום, בתחילת העשור השלישי לחיינו. אז מה אכפת לנו כל כך מהציפור? מהעץ? מהים? למה אנחנו מתעקשים לדאוג לסביבה, במקום להשקיע את הזמן החשוב הזה בעתיד הכלכלי שלנו, בלימודים, במקצוע?

העניין הוא שכל ההיבטים האלה קשורים זה בזה באופן הדוק. מתחילת ימי המהפכה התעשייתית ועד היום, השפעת האדם על הסביבה גדלה ללא היכר, באופן שמחייב אותנו היום לעצור ולחשוב מה הלאה. כדי להמשיך בקיומנו, כדי לאפשר אושר ועושר עבור הילדים והנכדים שלנו, אנו מוכרחים למצוא איזון בין הצרכים והמותרות שלנו, לבין המשכיות הטבע, המשאבים, המגוון הביולוגי והשטחים הפתוחים. לא מדובר בדאגה לזן פרפרים נכחד, או לעץ נדיר שעומד בפני כריתה - זהו חשש קונקרטי מפני השינוי שהעולם שלנו עומד בפתחו, שעשוי להכריע את גורל החיים של כל אחד מאיתנו . השנה האחרונה רק הוכיחה לנו שהכול מחובר - איך משק כנפיים של פרפר (או עטלף) בצד השני של העולם, יכול בתוך מספר בודד של חודשים לטלטל את האדמה מתחת לרגליים שלנו, ולחייב אותנו להתרגל בן רגע למצי אות הפוכה לחלוטין, מבחינה כלכלית, חברתית ומנטלית .

ומעברו השני של העולם, לארץ שלנו. ציון המועד של ט"ו בשבט נקבע כקו פרשת מים בציר הזמן - נקודה שבה מי הגשמים מהשנה הקודמת מסיימים להיקוות באדמה, ואחריה מתחילה צבירת המשקעים מהשנה. הזמן הזה בשנה הוא בהחלט לא ז מנם היפה ביותר של האילנות: רוב העצים טרם פרחו בהדרם, ומעבר לפלומה הירוקה שמכסה את הכול, אפשר לראות בעיקר כתמי בוץ חומים, שמרמזים על גשמי הברכה שחלפו. לכן, יש הרואים את החג כמועד של התחדשות, נטיעה ושתילה במחשבה קדימה - אל הפרחים היפים והפירות הטובים שעתידים לבוא באביב ובקיץ.

לפני כמאה שנה, קמה קבוצת צעירים, לא רחוקים מגילנו, שרצו גם הם לנטוע זרעים של שינוי בחברה הציונית, שלימים תהפוך למדינת ישראל .אלו התכוונו לנתב את ט" ו בשבט (והרבה חגים אחרים )אל מחזור החגים הציוני שיוטמע בארץ ,ולהכריז עליו כ'חג הנטיעות .'מאז ועד היום, נראה שהמתכון לט"ו בשבט מוצלח לא השתנה: שתילים, כובעים, חולצות לבנות שמתלכלכות בבוץ, פירות יבשים ותחושת חלוציות .

מאה שנים קדימה, אנחנו נמצאים בקו פרשת מים קצת אחר - לא של החיים היהודיים בגולה, אלא של החיים בארץ ישראל, במזרח התיכון ובעולם כולו. המשימה שלנו בבר קיימא, ממש כמו של

הנוער החלוצי דאז, היא ליצור אתוס חדש לחברה הישראלית. בבסיס הסיפור שאנחנו בונים הפעם נמצאת השאיפה לחברה מקיימת, שחיה בהרמוניה עם הסביבה, מתוך אהבת האדם ואהבת העולם .

בר קיימא מציעה הסתכלות על המשבר הסביבתי בתור בעיה מקומית, שפוגשת אותנו כאן, במדינת ישראל, בשפה העברית. אנו חיים באזור היפה ביותר והחם ביותר במזרח התיכון, והשנים הקרובות צופות לנו טמפרטורות גבוהות ממה שהכרנו עד כה, לצד הצפות נרחבות במישור החוף, שלצערנו, החלו לגבות קורבנות כבר בחורפים האחרונים. הררי הזבל שלנו הולכים ונערמים, ומקשים לראות מאחוריהם את האופק. התנאים הללו מעמידים אותנו במצב של חוסר ברירה - עלינו לשנות את התפיסה הישראלית ביחס לסביבה, ולהפוך את הקיימות לעניין שלא שייך רק לאוהבי טבע ומחבקי עצים, אלא לערך מרכזי בשיח הישראלי - בתוכ ניות הלימוד, במוסדות המדינה וברשויות המקומיות. ואם לסכם במילותיו של חנוך לוין - אדם שר שירים כי העץ הוא ירוק , אדם שר שירים כי הים הוא עמוק, אם תעוף הציפור ,לא ישיר עוד שירים,

מה אכפת לציפור אם ישיר או ישתוק .


קטע זה נכתב ע"י אלה לוטן, רכזת פרויקט שנות השירות בתנועת "בר קיימא"

הקטע לקוח מעלון טבע עברי ובר-קיימ א לחודש שבט תשפ"א. ניתן לעיין בעלון המלא כאן:

עלון בר קיימא לטו בשבט
.
Download • 515KB