Search

אם מקשיבים, שומעים את הבריאה קוראת לנו לקחת אחריות

אם מקשיבים, שומעים את הבריאה קוראת לנו לקחת אחריות -

התפיסה הדיאלוגית של מרטין בובר כבסיס למחויבות לסביבה


הריני מסתכל באילן. אני יכול להביט בו כבתמונה: עמוד קפוא, אפוף נהרה, מתיז ענוות חן ירוקה וכחולה על רקיע הכסף.

אני יכול לחוות אותו כתנועה: גיד משתרג לגזע הדבק ושואף אל על.

אני יכול לחוש את יניקתם של השורשים, את נשימת העלים, את המגע והמשא הבלתי פוסק עם

האדמה, עם האוויר - ואף לחוש את הגדילה עצמה שבחביון האפלה.

אני יכול לשייך את האילן למינו ולסוגו ולהתבונן בו כעובדה יחידה, לתהות על מבנהו ואורחות חייו. באותה מידה אני יכול לפסוח פסיחה גמורה על ייחודיותו וצביונו, ולראות באי ל ן ב י ט ו י ש ל

חוק הטבע הכללי בלבד - דוגמה לחוקים שלפיהם החומרים מתערבים או מתפרדים.

אני יכול להקליש את העץ לכדי מספר, לכדי יחס טהור בין נתונים ומספרים.

ב כ ל א ל ה א ין ה א י ל ן א ל א מ ו ש א כ נ ג ד י. מ ק ו מ ו ל ו ו ז מ נ ו ל ו , ס ו ג ל ו ו מ צ ב . א ו ל ם י כ ו ל ג ם ש י ת ר ח ש ,

כאשר רצון וחסד חו ב ר י ם י ח ד יו , ש ע ם ה ס ת כ ל ו ת י ב א י ל ן א מ צ א ל פ ת ע פ ת א ו ם כ ר ו ך ב ז י ק ת י ח ס י ם

אליו -

6 והוא שוב לא יהיה דבר בלבד... (מרטין בובר, בסוד שיח, עמ'

- 7)

לפני מאה שנה פרסם מרטין בובר את מאמרו הפנומנלי "אני- אתה", הפורש את עיקרי משנתו הדיאלוגית. מאמר זה נחקר לאורך השנים בהקשרים שונים. אנו מעוניינים להוסיף את הפן הסביבתי בהגותו, ולנסות להבין את היחס בין הגותו הסביבתית לבין הגותו הכללית והגותו היהודית. במספר מקומות בכתביו בובר עוסק ביכולת לכונן מפגש לא רק עם בני אדם, אלא גם עם הבריאה עצמה. בטקסט שלפנינו מתאר בובר, למשל, דרכים שונות בהן ניתן להתבונן באילן, כשהאחרונה שבהן, "כשרצון וחסד חוברים יחדיו", מתארת מערכת יחסים של ממש. המפגשים עם תופעות מעולם הטבע, המופיעים במאמר זה ומאמרים נוספים, מציעים כי ניתן לכונן מפגש אמיתי (יחסי אתה) עם הטבע, שיש בו סוג של שיחה, כדברי ש.ה ברגמן בהקדמה לספר: "אין צורך כלל –אני שהעצם שנתוודע לליבי יהיה אדם. יכול להיות שתהיה זו חיה, יהיה צמח, אבן; שום תופעה מן התופעות, שום מהווה מן המהווים אינם יוצאים בדרך כלל מן המערכה של דברים שעל ידיהם מוגד לי והולך בזמן מן הזמנים משהו". לפי המסורת היהודית העולם נברא בדיבור. "בעשרה מאמרות נברא העולם" (אבות ה א), ובספר היצירה נכתב "בשלושים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י"ה צבאות את עולמו בשלושה ספרים, בספר ספר וספור" (ספר היצירה א). לבחירה האלוהית לברוא דווקא על ידי דיבור, ולא על ידי בנייה או פיסול, קיימת משמעות מטאפיזית, והיא שהדיבור האלוהי משוקע בתוך הבריאה עצמה כניצוצות אלוהיים. ייתכן, כי עם יסוד זה נפגש האדם המבקש דיאלוג עם הטבע על פי בובר, והוא זה המהווה שער למפגש עם הבורא, הממשיך ומדבר אלינו דרך הטבע תמיד . דהיינו, בשל הדיבור המשוקע בכל התופעות, כל אחד מהם יכול להיות כלי דיבור, וכל מאורע המתארע לאדם יכול להיות גם הוא קריאת דיבור המכוונת אליו. המאורעות השונים משמשים עבור האדם הפתוח להאזין להם כאותות, כפי שאומר בובר: "אותות מתרגשים ובאים אלינו תמיד ללא הפסק, חיים משמעם להיות נקרא, ואין אנו צריכים אלא להיות מוכנים ומזומנים, אלא להאזין" (בסוד .)113שיח, עמ' ואף למעלה מכך, בובר מציין במפורש כי המשימה האמיתית שלנו היא להיענות לדיבור זה "אין אחריות אמיתית אלא במקום עניה אמיתית" (בסוד שיח, עמ' –באמצעות לקיחת אחריות

). בובר רואה את הבריאה המתרחשת והולכת בחינת דיבור המופנה אל האדם, כאשר המענה 118 של האדם מחזיק בתוכו לקיחת אחריות על העולם. למעשה יש כאן קריאה ברורה ללקיחת אחריות סביבתית כדרך למימוש עבודת האל, באמצעות מפגש קונקרטי עם הבריאה ומתן מענה למה שהיא מבקשת מאיתנו. הדבר מהדהד דברים שאמר בובר, בהקשר אחר, בנאום לכבוד האחד :)16במאי (עוללות, עמ' אמונתנו בגאול ת ה ע ו ל ם ל א ז ו מ ש מ ע ה ש ה ע ו ל ם ה ז ה יו ח ל ף ב א ח ר . א ל א ה א מ ו נ ה ב ע ו ל ם ח ד ש ע ל ה א ד מ ה ה ז א ת ( ו ה ר י ה מ ו ש ג י ם " ה ע ו ל ם ה ז ה " ו " ה ע ו ל ם ה ב א " א י נ ם ק יי מ י ם כ ל ל ב ל ש ון ה ע ב ר י ת ) .

ת ק וו ה ז ו ה כ ו ל ל ת א ת כ ל ה ע ו ל ם כ ו ל ו , מ ש מ ע ה ש א ין א נ ו ע ו ז ב י ם א ת ה ע ו ל ם ל נ פ ש ו. א ין א נ ו ר ש א י ם

לפנות אליו אלא אם כן א נ ו ח ו ב ק י ם ב ז ר ו ע ו ת י נ ו א ת ה ע ו ל ם כ פ י י כ ו ל ת נ ו , כ ל ו מ ר : מ ב י א י ם א ת א מ ת ו ו א ת צ ד ק ת ו ש ל א ל ו ה י ם ב כ ל ד ב ר . [ ... ] א ין ל ה פ ר י ד ב ין ד ת ל פ ו ל י ט י ק ה . ה א מ ו נ ה ה א מ י ת י ת ח י י ב ת ל ב א ע ל ב י ט ו י י ה ב כ ל ש ט ח י ה ח י י ם . [ ... ] ע ל כ ל א ח ד מ א י ת נ ו מ ו ט ל ק יו מ ו ש ל ה צ ו ה א ל ו ה י , ע ל פ י האחריות המוטלת עליו.

תקופה זו, על ההתפתחות הטכנולוגית האדירה שלה, ושאר תהליכים גלובליים המאפיינים אותה, מכונה על ידי חוקרים רבים בשם האנתרופוקן - עידן האדם. הכוונה בכינוי זה היא כי אנחנו נמצאים בפתח גיאולוגי ואבולוציוני חדש - בו האנושות היא הכוח המעצב המרכזי של האטמוספירה ולפיכך של הגיאולוגיה של כדור הארץ (למשל: דלדול המשאבים הטבעיים ושינוי האקלים המוביל לאירועי מזג אויר חריגים). בעידן זה, בו האדם נתפס ממש כ"כח טבע", דבריו של בובר על כך שנאסר עלינו, כיהודים, 'לעזוב את העולם לנפשו', וקריאתו לנו לחבוק בזרועותינו את העולם כפי יכולתנו, נראים רלוונטיים מתמיד. זאת ועוד, בובר קורא לנו לא להפריד בין דת ופוליטיקה, בין תפיסתנו לגבי מהות העולם ותפקידנו בו ובין מימושה במציאות. –תפיסה זו של בובר יכולה לאפשר תיקון גם בין שני תחומים נוספים הנתפסים כמצויים במחלוקת יהדות וסביבתנות. פע מים רבות, מנהיגים דתיים וקהילות שמרניות בישראל מתרחקים מהתנועה הסביבתית, בשל חשש כי גישת האקולוגיה העמוקה (התייחסות אל האדם כאל חלק מקהילת הטבע), הינה תפיסה ביוצנטרית קיצונית הגובלת בניאו פגאניות. כך, למשל, התבטא הרב ישראל רוזן במאמר בנושא אקולוגיה "בהאלהת הטבע קיימת סכנה של הורדת האדם למדרגת בעל חי". התפיסה המוצגת כאן, לפיה בטבע ישנה קדושה, הנובעת מהדיבור האלוהי המוטבע בו, כמו גם הקריאה להתבוננות בתופעות הטבע כאל דיבור אלוהי התובע אחריות, יכולה להרחיב את המבט הדתי- סביבתי, כך שיוכל לקחת חלק פעיל, ואף מוביל בתנועה הסביבתית. בכך למעשה מצטרף בובר להוגי דעות מתחום האקו-תיאולוגיה, המנסים ללמוד את הדתות באופן שיעזור ליצור, ללוות ולבנות הזדמנויות סביבתיו ת-חברתיות . למעלה מכך, התפיסה הרווחת היום היא כי נדרש שינוי תרבותי והתנהלותי עמוק מחברת בני האדם על מנת למנוע, להסתגל ולהתמודד עם שינויי האקלים. מגוון רחב של חוקרים מתייחסים למשבר האקלים כאל אירוע דתי-תרבותי, בשל הדרך בה הוא משפיע על התודעה והשאלות שהוא מעלה. התייחסות אל גורמי ותופעות טבע כאל מחזיקים דיבור אלוהי, מאפשרת לנו להרחיב את המבט מההסתכלות הדתית ה"מקובלת " של "השמים מספרים כבוד אל" אל הסתכלות המבקשת של לקיחת –לשמוע מהו דבר ה' שם מבקשים מאיתנו, ולהיענות לקריאה הטבועה בהם בכל יום אחריות.


קטע זה נכתב ע"י עינט קרמר מייסדת טבע עברי- יהדות וקיימות, דוקטורנטית החוקרת את הקשר בין דתיות וסביבתנות, והמנהלת החינוכית של ארגון השומר החדש. שותף לכתיבה הוא יאיר טיקטין, מנהל חינוכי של מכינת עמיחי, מלמד יהדות- ישראלית בתוכנית מיתרים במכללת הרצוג ופעיל חברתי בנגב.

קטע זה נלקח מעלון טבע עברי ובר-קיימ א לחודש שבט תשפ" א. ניתן לעיין בעלון במלואו כאן:


עלון בר קיימא לטו בשבט
.
Download • 515KB